פסק-דין בתיק ת"א 48928-05-11

תביעת שיבוב בגין גמלאות ששילם התובע ( המל"ל) לאדם שנפצע בתאונת עבודה. הצדדים נחלקו בשאלה האם מדובר ב"תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 ( חוק הפיצויים), אך לאחר הגשת ראיות הוסכם כי מדובר בתאונת דרכים וכי על הנתבעת לשפות את התובע בסכום של 1,100,192 ש"ח. כעת חלוקים הצדדים על שיעור הריבית שעל פיה יש לשערך את הסכום (ריבית הסכמית או ריבית רגילה) ושיעור שכ"ט עו"ד.

רקע

1.        ב-26/6/04 נפגע מר חסן דראושה כשנדרס על ידי מעמיס טלסקופי שנסע לאחור. הנתבעות ביטחו את המעמיס הטלסקופי בביטוח חובה וב-4/9/09 אף פיצו את הנפגע בסכום של 300,000 ש"ח במסגרת תביעה אישית שהגיש (ת.א. (נצ') 5912/04).

2.        המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה ושילם לנפגע סך של 1,375,115 ש"ח.

3.        ב-26/5/11 הגיש המל"ל תביעת שיבוב על סך 2,013,716 ש"ח כנגד המבטחות. התביעה הוגשה מכוח סעיף 328 ל חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995. המבטחות הגישו כתב הגנה בו הכחישו את חבותן בטענה שהמעמיס הטלסקופי אינו מהווה "רכב מנועי" כהגדרתו ב חוק הפיצויים. כמו כן טענו כי המסגרת לדיון אינה סעיף 328 לחוק המל"ל אלא ההסכם שנכרת בין המל"ל לבין המבטחות ( ההסכם) וכי המל"ל טעה בחישוביו ותבע ביתר סכום של כ-700,000 ש"ח. 

4.        ב-25/10/12 הגיעו הצדדים להסכמה כי התביעה תתנהל לפי ההסכם וכן תוקנו סכומי הנזק שתבע המל"ל ביתר. לפיכך הוגשו כתבי טענות מתוקנים. המבטחות שבו והכחישו את חבותן בטענה שמהירות נסיעתו של הטרקטור אינה עולה על 30 קמ"ש ולכן הוא אינו מהווה "רכב מנועי".

5.        ב-23/2/12 ניתנה הוראה על הגשת ראיות בתיק. בעקבות הוראה זו הומצאה למל"ל תעודת עובד ציבור המעידה כי במעמיסים טלסקופיים מהסוג האמור שיובאו לישראל בוצע שינוי מכאני שהגדיל את מהירות נסיעתם מעבר ל-30 קמ"ש. 

6.        ב-18/10/12 הודיעו המבטחות כי נוכח האמור בתעודת הציבור הן מסכימות שהמעמיס הטלסקופי ממנו נפגע הנפגע הוא "רכב מנועי" כהגדרתו בחוק בפיצויים וכי הן מכירות בחובתן לשפות את המל"ל בסכום של 1,100,092 ש"ח בהתאם לסכם.

7.        עתה נותרו במחלוקת שתי סוגיות - הריבית ושכ"ט.

ריבית

8.         סעיף 6 להסכם שבין המל"ל למבטחות קובע כי " החברה תשלם את תביעת המוסד קובע כי מקום ריבית הסכמית מיוחדת לפי דרישתו תוך 60 יום מיום קבלתה; פיגרה החברה בתשלום פרק זמן העולה על 15 יום, יהיה עליה לשלם למוסד ריבית בגובה הריבית המקסימלית על סכום התביעה, לפי חוק פסיקת ריבית, תשכ"א - 1961, ועוד 20% מסכום הריבית הנ"ל".

9.        המוסד דורש כי הנתבעות ישלמו את הריבית ההסכמית מיום הגשת כתב התביעה המתוקן ועד ליום התשלום בפועל (סך של 97,248 ש"ח עד 28/10/12). הנתבעות טוענות כי הואיל והמחלוקת בינן לבין המוסד הייתה מחלוקת לגיטימית שנפתרה רק עם קבלת תעודת עובד הציבור, אין לחייבן בריבית הסכמית אלא בריבית חוקית רגילה ששיעורה הוא 14,042 ש"ח בלבד.

10.    במחלוקת זו אני מקבל את עמדת המל"ל. תכלית ההסכם שבין המל"ל לבין חברות הביטוח (הסכם שבוטל בינתיים) הייתה לייעל, לקצר ולחסוך את ההתדיינות בין הצדדים מתוך הנחה שמדובר ב"שחקנים חוזרים" הנפגשים בבית-המשפט חדשות לבקרים. ההסכם מבטא אפוא את סיכוני הצדדים ואת היעילות הדיונית, ובהתאם לכך מעניק לכל אחד מן הצדדים יתרונות שונים. המל"ל זוכה, בין השאר, לשיפוי ללא צורך בבירור שיעור הנזק שנגרם לנפגע, ואילו חברות הביטוח זוכות להנחה משמעותית בסכומי הפיצוי. בשים לב ליתרונות אלו הסכימו הצדדים גם על קיומה של ריבית מיוחדת, גבוהה משמעותית מן הריבית החוקית שהיתה חלה בתביעות שיפוי שמוגשות מכוח סעיף 328 לחוק המל"ל. על פי לשונו של סעיף 6 להסכם תחילתה של ריבית זו בתקופה של 75 יום לאחר משלוח דרישת התשלום של המל"ל, והיא נצברת ללא קשר לקיומה של מחלוקת בין הצדדים. הואיל ותכלית ההסכם היא צמצום התדיינויות, והואיל ולמבטחות ניתנה תקופה של למעלה מששים יום לבדיקת הדרישות, סביר גם כי זו היתה כוונת הצדדים. לשון אחר: על פי לשון ההסכם ותכליתו נדרשת המבטחת לשלם את הדרישה בפרק הזמן המוסכם גם אם היא חולקת על החבות, ואכן כך קבע בית-המשפט העליון בע"א 5824/07 קרנית נ' המוסד לביטוח לאומי [2009]; וראו גם: ה"פ (ת"א) 111/06 קרנית נ' המוסד לביטוח לאומי [2007]; ע"א (ימ') 11358/07 המוסד לביטוח לאומי נ' הדר חברה לביטוח [2008]; תא"ק (ת"א) 1657-08 המוסד לביטוח לאומי נ' קרנית [2011]). 

11.    יתכנו אמנם מקרים חריגים שבהם דרישת התשלום שגויה מעיקרה והנתבעת אינה צריכה לשלמה - גם בענייננו נדרשת ריבית הסכמית רק מיום הגשת כתב התביעה המתוקן ולא מיום משלוח הדרישה - אולם המקרה הנוכחי אינו נמנה עליהם. טעם הדבר: המבטחות למדו על התאונה ונסיבותיה עם הגשת תביעתו האישית של הנפגע בשנת 2004, וסביר כי כבר אז ידעו על המחלוקת בנוגע למהות הרכב ומהירות נסיעתו. גם אם נקבל את הטענה כי שילמו לנפגע  מכוח הלכת חאמדה (ע"א 5757/97) ללא בדיקת טיב הרכב ומהירותו, עדיין אין ספק שהיו ערות לעובדה שהנפגע מקבל תגמולים במל"ל והדבר אף קיבל ביטוי בשיעור הפיצוי שקיבל (כמפורט בהסכם הפשרה). המבטחות שניכו את תגמלי המל"ל מן הפיצוי לנפגע היו אמורות לצפות את תביעת השיבוב והיה להן פרק זמן ארוך לבדיקת חבותן. יתרה מכך, המבטחות יכלו לפנות למשרד התחבורה ולבדוק את טיב הרכב גם בפרק הזמן שחלף מאז משלוח הדרישה ועד להגשת כתב התביעה המתוקן (שרק ממנו נצברת הריבית)ולא לדחות את דרישת המל"ל ללא בדיקה. משלא עשו כן חלה הריבית ההסכמית.

בהתאם ללשון ההסכם ולתכליתו, ובהתייחס לנסיבות העניין, מצאתי כי חל סעיף 6 להסכם, ואני מחייב את המבטחות לשלם למל"ל ריבית הסכמית מיום הגשת כתב התביעה המתוקן (22/11/11) ועד ליום התשלום בפועל.

שכר טרחת עו"ד

12.    התביעה היא תביעת שיבוב ולכן לא חלים שיעורי שכר הטרחה שנקבעו ב כללי לשכת עורכי הדין (תעריף מקסימלי לשכר טרחה בטיפול בתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים), תשל"ז-1977. חרף זאת מבקש ב"כ המל"ל כי ייפסק שכ"ט בהתאם לכללים אלו, וזאת נוכח הטענות שעלו בתביעה, ולמיצער הוא מבקש כי יכובד ההסכם שבין המל"ל לבין באי כוחו ולפיו שכרו של עורך הדין הוא 7.5% מסכום הזכייה. המבטחות מצדן טוענות כי יש לפסוק שכ"ט ריאלי שישקף את מיעוט ההליכים בתיק ואת ההסכמה לסיומו כבר בשלבים מוקדמים ללא צורך בהוכחות, ולטעמן שכ"ט זה מגיע לכ-10,000 ש"ח.

13.    באי כוח הצדדים הציגו פסיקה מכאן ומכאן - כל אחד פסיקה התואמת את השקפתו.

14.    בקביעת שיעור שכר טרחת עורך הדין ייפסק ככלל שכר הטרחה הריאלי שהוצא  בפועל ובלבד שהמדובר בשכר טרחה הכרחי, מידתי וסביר בנסיבות העניין ( הנחיית נשיא בית-המשפט העליון בנושא ייצוג ושכ"ט). הסכם שכר טרחה בין תובע לבין בא-כוחו הוא נתון רלוונטי, ברם עדיין יש לבחון את סבירות ומידתיות ההוצאות (ראו סיכום ההלכות בע"א (ימ') 11414/07 המוסד לביטוח לאומי נ' מנורה [2008]). במקרה הנוכחי הוצג אמנם עמוד בודד מהסכם שכר הטרחה שבין המל"ל לבין באי-כוחו, אולם שכר הטרחה בו מתייחס לתביעה שבה ניתן "פסק דין" ולא ברור מה דינה של תביעה שהסתיימה בפשרה ואם אין שינוי בהיקף שכר הטרחה (ראו האמור בע"א 11414/07 לעיל). בנסיבות אלו יש אמנם להתייחס להסכם שמציין שכ"ט של 7.5% (82,514 ש"ח), אך גם לתת ביטוי לפעולות הצדדים בתיק וטרחת המל"ל בפועל, טרחה שהסתכמה בהגשת תביעה, קבלת תעודת עובד ציבור ושלושה דיונים, כולל דיון לסיכומים על פה. כמו כן יש לקחת בחשבון את הוצאות הנתבעות בשל הצורך בהגשת כתב הגנה מתוקן ואת הסכמתן לסיום ההליך מייד עם קבלת תעודת עובד הציבור.